<h1>ראבי"ה סימן תתק"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ותסברא אחות חלוצה דאורייתא היא והא[מר] ריש לקיש וכו'. ונ"ל דה"פ, ותסברא דתיובתא דר' יוחנן וסייעת' לשמואל הוא שנא' דהולד ממזר דצרה אבראי קיימ', א"כ כפי הוכחה זו לא מסקת אדעתך דרישא וסיפ' במתני' הכא דרבנן, כדמסיק במסקנ' דהך דאזלה בהדה וכו'. שאם היית זה הטעם נותן אל לבך לא הוה לך קשי' לר' יוחנן מידי, אלא אתה סבור מדאוריית' היא אחות חלוצה, דלמה תאמר כיון דאכתי לא ידעת טעמא דגזירה דאזלה בהדה לבי דינא אם לא דסביר' לן דאוריית' היא ולהכי קשי' לך, והא ליתה דאמר ריש לקיש כאן שנה וכו', ולא על כורחיך דרבנן וטעמא מאי גזרו בסיפא בצרת קרובת חלוצה ולא ברישא הך דאזלת וכו' וכיון דמרבנן לא קשי' לא לר' יוחנן ולא לשמואל. ומאי שנא וטעמא מאי מסקנ' דשנוייא הוא. ויש ליישב עוד ולפרש, ותסברא כיון דרישא דמתני' דאוריית' דהולד ממזר אבראי קיימא, דלהכי מותר בקרוב' צרת חלוצתו, א"כ על כורחי' סיפא נמי ואסור בצרת קרוב' חליצ' דאוריית', והך קרובת חליצתו, היינו אחות חלוצתה ולהכי אסור בצרת אחות חלוצת' דלאו אבראי קיימ', א"כ אחות חלוצה דאוריית' היא, דסיפ' ורישא מוקמינ' בחד טעמא, והא[מר] ריש לקיש וכו', אלא רישא וסיפא דרבנן (וחד) [והך] דאזלא וכו'. ועד שלא ידע טעמ' דהך דאזלה בהדה לא הוי מצי למימר דמדרבנן אסור בצרת קרוב' חלוצתו, דלא חמיר' מצרת אחות גרושתו שלא מצינו שאסורה אפי' מדרבנן, ואי חלוצה הוה מדאוריית' מקרא דגרוש' נפקא ודין אחד היה להם. אבל לפי מאי דאיתותב מדריש לקיש דמדרבנן היא וטעמ' כדמסיק (חד) [הך] דאזלה וכו' בגרושה לא שייך למימר דאזלה לבי דינא, ולהכי מותר בצרת קרוב' גרושתו. והא ליכא למימר דריש' דמתני' דאוריית' וסיפא מדרבנן משום טעמ' דהך דאזלה, דלא מסתבר לאוקמי בתרי טעמי למתני'. ופירש רש"י לא נהירא לי.
